" מאמי, נראה לי שיש לה חום "
וברגע אחד כל הבית הפך לפרק ב ER
" תחטא לי את המדחום ותפתח לי כאן עמדת החתלה! " ד"ר אמא אומרת לי ואני רץ מביא את המדחום פורס משטח החתלה
" מדחום! "
מגיש לה אותו
" חיטאת? " היא שואלת במבט של רכז שב"כ אז אני מחטא ומגיש לה שוב
כולם במתח גם הכלב כוסס ציפורניים מחכים לתוצאות כמו סטודנטים בתקופת מבחנים ואז המדחום עושה 3 צפצופים ומודיע
יש חום, הקרנבל מתחיל.
הילדה משמיעה קולות של צעצוע שנגמרו לו הסוללות נראית כמו גרסא פולנית של עצמה כל דבר מעצבן אותה לא מפסיקה להתלונן בקושי מצליחה לאכול שלא נדבר על להירדם היא משתעלת עם הלשון וזה הדבר הכי חמוד ועצוב שראיתי בא לי לקחת ממנה את הוירוס הזה שמסתובב לו כמו איזה טרוריסט ופוגע בכל מי שהוא רק יכול ולא משנה מה אנחנו מנסים כלום לא מוריד את החום המנוול הזה.
מיליון מקלחות וקומפרסים וציצי מלא ציצי אבל החום המנוול לא יורד רק עולה עד שנתנו לה נובימול שהחזיר לנו את הילדה שלנו,
לכמה שעות.
ואז שוב היא הפכה סמרטוטי נמרחת רק רוצה חיבוקים ובטח שניתן לך אהבה שלנו ומחבקים בלי הפסקה פעם אני פעם אמא כי אנחנו צוות ויש ביננו הסכמה לא כתובה שכל פעם אחד איתה ובזמן הזה השני צובר כוחות.
הבעיה שאחרי כמה לילות לבנים המורל בצוות קצת ירד.
פתאום אני מאחר למשמרת שלי " בטעות " אז היא באה אלי ואומרת לי קום כבר תהיה איתה קצת אני גמורה ואני לוקח אותה אז היא מתעלפת ונרדמת ואחרי שעה אני אומר לה בואי את תהיי איתה קצת היא צריכה ציצי והיא לוקחת אותה ואני מוצא את עצמי שוכב על משטח פעילות ושם ראש על נשכן ואומר בואנה זו הכרית הכי נוחה שהייתה לי EVER וברגע שאני קם אני רואה אותה עם הקטנה שתיהן גמורות מעייפות היא מחזיקה אותה ביד אחת וביד שנייה מסדרת את הבית
" מתי כבר נטוס לחו"ל מתי?? אני חייבת חופש! "
" כשתפסיקי לבזבז כסף "
" מי מבזבזת זה זיכויים "
" מדהים איך יש לך כל כך הרבה זיכויים כאילו את הבעלים של BUY ME "
ואני מתעצבן עליה והיא עלי ובדיוק שנדמה שהדבר הזה ימשך לנצח, החום יורד.
שלה, שלנו.
אנחנו מביטים עליה ומבינים.
כל עוד יש בריאות, הכל שטויות.
מה זה שעות שינה? מה זה כסף?
אנחנו מיליונרים.
של הלב.
" אז מלדיבים? "
היא שואלת.
כמו מסי האישה הזו. מספר אחד בניצול מצבים.
