אני, אשתי הילדה והמוניטור הזמנו טיסה.
כבר בשלב האריזות חשדתי שמשהו קצת שונה בחופשה הזו.
פעם הייתי לוקח בגד ים ואשראי ופתאום מזוודה שלמה מלאה בטטרות ושמיכה לעגלה ושמיכה למיטה ומגן ראש ומוצצים ומובייל שלא ישעמם ובואי נעמיס כבר את הבית על משאית ונצא לנופש!!
מגיעים לשדה היא מחזיקה את הקטנה צוחקות להן ואני מחזיק ביד אחת עגלה, ביד שניה מזוודה, על הגב תיק החתלה, מקדימה תיק לטיסה ועל הכתף התיק שלה.
אני מרגיש כמו מדף בחנות של קל גב.
" נו מאמי מה יש לך תוציא כבר את הכרטיסי טיסה " היא אומרת
מוציא את הכרטיסי טיסה עם הזרת מביא לה והיא מתקדמת לדלפק בדילוגים בזמן שאני מקפל את העגלה שלא מתקפלת והמזוודה נוחתת לי על הבוהן ברגל אבל אני מחייך.
אני מחייך כי עכשיו זה חופש.
ובחופש מחייכים.
" נו כבר אנחנו מאחרים לטיסה! " היא אומרת לי מהדלפק
רץ עם כל הדברים כולי מזיע חם לי אני מת אני משנן לעצמי משפטי הרגעה אבל הקריז הקריז עולה
" אתה לא שומע? היא מבקשת את הכרטיסי טיסה! איפה הם? נו! מה יש לך היום?! "
מה יש לי היום. מה יש לי?! בואי נגיד שאני מרגיש כמו חייל במסע פילים, כמו שביליסט שהגזים עם הציוד, כמו מוביל של דירות שסוחב מקרר על הגב כמו ילד עצלן שלוקח כל יום את כל המערכת לבית ספר אין לי גב אני גמור רוצה בריכה איפה הבריכה איפההההה
"מאמי? אתה איתי ? "
" כן הנה הכרטיסי טיסה " אני אומר, מביא לה ואנחנו ממשיכים לעבר האוטובוס שיקח אותי למטוס שיקח אותי לנופש שיקח אותי רק שיקח אותי כבר.
עולים למטוס מתיישבים היא ליד החלון ואני בכיסא של הסובלים מחכה כבר שהעגלת דיוטי פרי תתן לי איזה פצצה למרפק ואז הטייס אומר את משפט הקסם
" צוות, 3 דקות להמראה "
הלב שלי ריגושים הנה זה מתחיל סוף סוף חופש אבל איך שהמטוס מתחיל להמריא הילדה מתחילה לצרוח בגלל הלחץ באוזניים ויש רק שני דברים בעולם שיכולים להרגיע אותה עכשיו.
ציצי ימין, וציצי שמאל.
היא בודקת איזה מהם יותר מתאים למשימה, בוחרת את צד ימין והילדה נרגעת תוך חמש שניות.
וגם אני.
ציצי הזה פשוט אדיר
מציל אותנו בים,
ביבשה
ובאוויר.
