בדיוק בשנייה שנדמה לך שהבנת תקטע ואתה שולט בסיטואציה מגיעה לה קפיצת גדילה.
קפיצת גדילה זה הזמן שבו התינוקת נותנת את כל מה שיש לה כדי לגמור אותך, וכדי להעביר אותך ואותה לשלב הבא.
היא בוכה ורעבה ויש לה קקי אבל אין קקי אז אולי זה גזים או שהיא בכלל רעבה ותרים לגרפס שלא יוצא אז אתה משכיב על הגב כדי שוב לבדוק קקי ואז בדיוק בשנייה שהשכבת על הגב הגרפס המנוול מנסה לצאת והיא עושה רעשים של חנק ואתה מרגיש ככ אבא גרוע שהצלחת להשאיר אותה בתנוחת גרפס רק למשך 43 דקות ולא 44.
קפיצת גדילה זה קצת כמו הרגע הזה שאתה משחק אותה גבר בחום של אוגוסט ואומר אני הולך לים בלי כפכפים ואז רותח לך ברגליים ואתה רק מחפש צל ורץ בין צלים של מכוניות חונות אבל בקפיצת גדילה אין צל מה חשבת להביא ילד זה משחק ילדים!?
זה שמש קופחתתתתת בלאט
קפיצת גדילה זה כמו במשחק וידיאו של פעם בSEGA כשאתה מנצח מלא דמויות אבל כדי לעבור שלב מגיע המאסטר של כולם שהוא הדבר הכי מטורף וחזק שאי פעם פגשת.
קפיצת גדילה זה כמו מסע אלונקות בלי אפשרות להגיד "חילוף! " , זה פקק של חמש שעות. באוגוסט. בלי מזגן. כשהאוטו שלך לא מפסיק לצפור כל הדרך.
קפיצת גדילה זה מבחן האש להורים, זה מועצת השבט, זה שלב שאחריו אתה לא אותו אדם שהיית לפני זה.
קפיצת גדילה זה ללמוד לשחרר את האני ולהתחיל להתרכז באחר.
זה ללמוד מה זה נתינה בלי קבלה בחזרה. זה לספור עד עשר, לנשום עמוק ולדעת שכל זה הוא חלק קטן מפאזל שמרכיב בתוכו משפחה.
זה לאהוב בלי גבולות ולהיות מוכן לעשות כל מה שצריך כדי שיהיה לה טוב. כל מה שהיא רוצה, כל תנוחה או תנועה. כל לחישה או החלפה.
זה להיות גבר. זה להיות שם בשבילה. זה להיות אבא.
אבל עם כמה שתהיה האבא הכי טוב בעולם, הדבר היחיד שיכול לנצח קפיצת גדילה זה ציצי.
איזה מלך הציצי הזה.
לילד הבא שלי אני קורא ציצי.
