ויש ימים שהמצב רוח שלי מתנהג כמו מד דלק בימים שהייתי חייל בסדיר.
" מלא לי 20 שקל " הייתי אומר למתדלק ומקווה שזה יספיק לי לכל הסוף שבוע פלוס נסיעה עם כל החברים לצוף על המים.
בימים כאלה כל מה שאני רוצה זה להיכנס מתחת לפוך נוצות עם מזגן על 16 ולשים מרתון friends ברקע אבל יודע שזה לא הפיתרון וחייבים להמשיך לנגן לא משנה מה אז הולך לעבודה מנסה להרים את הראש ודברים קורים שממשיכים להוריד אותי למטה ואני רוצה לעלות אבל יש עלי משקולת של טון כי יש ימים כאלה שכלום לא הולך אולי זה בגלל תשעה באב אולי כי סתם יש ימים עקומים אולי כי משהו שאמרו לי נגע בגדר חשמלית בלב שלי ואולי סתם כי אני מזל מאזניים ואנחנו המאניה דיפרסיה של המזלות.
פעם יש לנו חושך בלב, ופעם אור.
קצת כמו כדור הארץ הגדול.
ואם לכדור הארץ מותר, אז למה לנו לא?
וכשאני חוזר הביתה עם קצת חושך בלב והקטנה שלי רואה אותי היא מזהה ומבינה ובלי הרבה מילים עם חיוך אחד מצליחה להדליק לי אור בנשמה כמו סניף של מחסני תאורה ופתאום אני מבין מה הדברים החשובים בחיים וכמה צריך להעריך את ההוויה שלנו בכאן ועכשיו את הכלום ואת הסתם את ההכל בסדר ואין שום דבר חדש את הבריאות את החיוך ואת זה שזה כל כך בסדר להרגיש לפעמים לא בסדר כי גם בים השקט ביותר, משתוללות סערות מדי פעם.
והיא?
היא החוף מבטחים שלי.
